טוויטר
פייסבוק
אדיפיסינג
אימייל
גוגל פלוס
לא סתם
חזרה למפה
בוסתן תם
דף הבית
24 שנים, 24 טיולים, נוף מדברי קסום שאינו משתנה, המורשת אותה המורשת, הזיכרון אותו זיכרון... אלו רק התלמידים שמתחלפים.
תיאור של התמונה
יובל כדי מירושלים מספר על ירון בר-דור לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג ממכת חום יחד עם חברו ערן עופר, במהלך ניווט בהרי אילת במאי 1992 מנקודת מבטו האישית כמורה וכמדריך. על ירון התלמיד, מותו הטרגי, הקמת הגלעד לזכרו ואת החיבור שבין חינוך, אהבת הארץ, ערכים וזיכרון
מאת: אור חיון
אודות הכותבים:
אור חיון -
בן קיבוץ רמת רחל, כיום מתגורר בתל אביב. תואר ראשון בקולנוע, תקשורת וחינוך במכללת סמינר הקיבוצים. מורה ומדריך טיולים בגימנסיה העברית בירושלים. יוצא יחידה קרבית ומשרת מילואים פעיל.
כ
קולורס מונפרד אדנדום סילקוף
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לורם איפסום דולור סיט אמט, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
© כל הזכויות שמורות
בר עשרות שנים שמסלול הטיול השנתי של תלמידי יב' בגמנסיה העברית בירושלים הינו להרי אילת. אותם שבילים, אותם נחלים, אותן עליות בלתי נגמרות להר שחורת או הר שלמה, אותם סולמות מפחידים בנחל המפלים ורק אילת אחת שמחכה בסוף ומשתנה ומתפתחת עם השנים. אולם, בשנת 1992 נקודה אחת ספציפית על השביל, "עוד צעד בטיול" הפכה למוקד ערכי, מורשתי ולנקודת זיכרון.
ירון בר-דור, בוגר הגמנסיה העברית. רק שנה קודם לכן עוד פסע בשבילים אלו יחד עם חבריו לכתה בטיול השנתי וכבר חייל לוחם בשלבי הכשרה מתקדמים בסיירת מטכ"ל שבאותו היום (28.5.92) ערכה סדרת ניווטים בהרי אילת. תחת תנאי אקלים קשים במיוחד של חום קיצוני, כאשר הוא נמצא על פסגת הר שלמה- הוזעק ירון, שתפקד גם כחובש בצוות להגיש עזרה לחברו לצוות ערן עופר שקיבל מכת חום. ירון, שאף הוא הרגיש ברע, רץ בנתיב הררי לעבר חברו ערן, הספיק להחדיר לו שני עירויים של נוזלים והתמוטט גם הוא תחת החום הכבד. ירון וערן מצאו את מותם ממכת חום על אותו "אוכף" המחבר בין הר שלמה והר יהורם, על אותו "עוד צעד בטיול" שבו פסעו, הוא (ירון) ושאר תלמידי הגימנסיה לאורך השנים. והשאירו אחריהם מורשת של רעות והקרבה.
שנתיים מאוחר יותר ב-7.5.94, על הר יהורם שברכס הרי אילת, נחנך מצפור נוף וזכרון לזכרם של שני הלוחמים, ירון בר-דור וערן עופר. אביו של ירון, האדריכל יואל בר-דור, הוא שתכנן את הקמת המצפור ויחד עם אנשי רשות שמורות הטבע, חיילים וחברים מהיחידה, בני משפחה ומכרים-הם הקימו את המצפור.
יובל כדי (56), שהיה מורה לחינוך גופני של ירון בגמנסיה ובנוסף הדריך אתו בחוג ה"מטרה", חוג הכנה לקראת גיוס לבני נוער הרוצים להגיע ליחידות קרביות. מספר על ירון.
"כלפי חוץ ירון לא היה בעל חוסן גופני בולט, אך עם זאת היה אצן מצטיין בנבחרת הגמנסיה, מה שעזר לו רבות בהכנה לקראת הגיוס ליחידה מובחרת. וכך היה. הוא באמת התקבל ל"יחידה" ועבר כמעט את כל המסלול המפרך שלה בהצטיינות עד אותו יום נורא בהרי אילת". לדברי כדי: "המוות שלהם היה מיותר. היערכות נכונה של הצוות הרפואי באותו היום הייתה יכולה להציל את חייהם. ואת זה לא רק אני אומר, אלו ציטוטים של מפקד היחידה דאז שלקח על עצמו את האחריות למקרה, של אהוד ברק ואפילו ראש הממשלה באותם ימים יצחק שמיר."
על הקמת המצפור לזכר השניים מספר כדי כי הגישה לנקודה בה הוחלט להנציח את זכר הלוחמים (על הר יהורם, כמה עשרות מטרים מעל הנקודה בה נהרגו) הינה בעייתית מכיוון שרק ברגל אפשר להגיע אליה. לכן בכל בוקר סחבו את כל הציוד וחומרי הגלם על גבם כשניים וחצי ק"מ המתחילים בעליה וממשיכים על קו הרכס של הר יהורם, הליכה שהפכה את חווית הקמת המצפור להזדהות של ממש עם הבנים שנהרגו.
בחזרה לטיולי הגימנסיה, מסלולם לא השתנה כבר עשרות שנים, אך מאז הקמת המצפור השתנה אופיים. בבוקר היום השלישי של הטיול, אחרי טיפוס של כשעה על הר יהורם מגיעים התלמידים אל המצפור אשר עד הקמתו שימש לעוד עצירת שתייה ותצפית נוף במהלך הטיול, ומגלים שזוהי אינה עוד עצירת מנוחה רגילה,אלא מצפור לזכר שני לוחמים שאחד מהם בוגר אותה גימנסיה בה הם לומדים כעת.
כדי מספר ש"מדי שנה, ללא יוצא מן הכלל אנו מרכזים את תלמידי השכבה על מדרגות המצפור הצופות אל הנוף ההררי ומספרים להם את סיפורו של ירון. תחילה, בכדי להכניסם מעט לאווירה, משמיעים להם את השיר: "הנסיך הקטן" שכתב שם-טוב לוי, מכיוון שהמשפחה של ירון לאורך כל השנים מנציחה את זכרו בהשוואתו ל"נסיך הקטן" אשר אהב את המדבר כמו הנסיך הקטן וצנח אל מותו במדבר, בדיוק כמו הנסיך הקטן בשיר. לאחר מכן אני מספר להם קצת על מי היה ירון ועל המקרה הנורא ואיך הסיפור שלו, מלבד היותו בוגר בית הספר שלנו, משמעותי להם התלמידים להמשך דרכם. הרי בשנה הבאה הם החיילים שלנו וסיפור הרעות וההקרבה של ירון בר-דור חייב לשבת להם בראש, כדוגמא, כמופת וכהשראה".
עוד מוסיף כדי: "זוהי בהחלט נקודה אחת המשלבת בתוכה את האהבה לארץ-הנוף הנשקף ממנה, ערכים-סיפור ההקרבה של ירון, זיכרון-השמעת השיר הנסיך הקטן וסיפור חייו של ירון וחינוך-שמכיל בתוכו את כל הדברים יחד. כשהתלמידים ממשיכים בטיול, המסלול ממשיך לעבר פסגת הר שלמה, שם שהה ירון כשקיבל את הקריאה לעזור לחברו ירון. כשהתלמידים הולכים בשביל הצר והתלול הזה הם מבינים טוב יותר את האתגר והקושי שהקריב ירון בשביל לעזור לחבר בצרה".
"אנחנו גם בקשר רציף עם המשפחה", מוסיף כדי, "הם יודעים ומעודכנים שבכל שנה אנו לוקחים את התלמידים ועוצרים את הטיול שלנו לחצי שעה בכדי לזכור את בנם, וליהנות ממלאכת ידם.
וכך גם השנה, 24 שנים אחרי, אני וצוות הטיולים של בית הספר מספרים וזוכרים את ירון בר-דור. באותה הנקודה בדיוק, בבוקר היום השלישי לטיול, מול אותו הנוף, עם אותה מורשת ואותו זכרון כשרק התלמידים הם אלו שמתחלפים"
אוכף זה שבו עובר קו המפנה בין הר יהורם להר שלמה הוא אחד המקומות היחידים בעולם שבצעד אחד עוברים חמש מאות מליון שנים
בתמונה- רגלייהם של תלמידים ב"אוכף שלמה-יהורם" המקום בו נהרגו ירון וערן, סביב האבן שאותה הניחו במסגרת הקמת המצפור
ירון בר-דור (מימין) וערן עופר- בתמונתם האחרונה
