© כל הזכויות שמורות
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לורם איפסום דולור סיט אמט, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
קולורס מונפרד אדנדום סילקוף
"כל שנה ביום הולדת שלו אנו עושים מסיבה גדולה, שחוגגת את חייו ואנו קוראים לה: "חגיגת החיים של תם". לא עושים טקס קונבציאונלי, אנו הולכים לקבר ומנגנים שירים שהוא אהב ואחרי זה יש טקס בבית עם שירים, אווירה ומסיבה גדולה כמו שהוא היה רוצה שיקרה".
"אנחנו ממשיכים את חייו ואת חיינו. מקדשים את החיים שלו. אם אני אתאבל עליו שהוא איננו ואתרכז רק בזה ובזה שהוא מת- אז איפה החיים שלו? אנו מעדיפים להמשיך את החיים שלו, לכבד, להרים כוסית וויסקי ולעשות ערב שירה כמו שהוא אהב לעשות". "חברים שלו נשארים לישון אצלנו אפילו אחרי זה, הם חלק מהבית שלנו. ברור שזה כואב, לא יהיו לי נכדים ממנו.. אבל זה מה יש, זו הכוס. אז אני בוחרת להגיד שקיבלתי מתנה עד זמן מסוים, ואני אגיד תודה על המתנה שהייתה לי".
לעולם לא בחנתי מה אחרים עושים ואיך הם מתאבלים על האובן שלהם, לי היה ברור מי זה תם. אני מכירה טוב את הבן שלי ואני יודעת איך אני הייתי רוצה שהוא ימשיך איתנו גם אם הוא לא יכול להמשיך בפיזיות. זה קשור לזה שאת המהות שלו- אי אפשר לקחת לי.
ביום מותו אני מסתגרת בעצמי. אין שום זיכרון. אני בבית, עושה מה שאני צריכה.. לא ממש מדברת עם אף אחד וזהו. מעדיפה לא להתרכז בו. לוקחת חופש מהחיים ביום הזה. לא רוצה שירחמו עלי. זה יום כואב אבל לא יום משמעותי בחיי. היום שתם נולד זה היום המשמעותי בחיי.
זה לא שאין התמודדות, כל החברות שלי יהיו סבתות... אין תחליף לילד. יחד עם זאת אני בהחלט מבינה שאין לנו ברירה ואנו נמצאים בסכנה קיומית ואסור לנו להתרכז רק באובדן ובשכול- צריך כל הזמן לעבוד ולכל אחד צריך שיהיה איכפת מהחברה שהוא חי בה. גם אם רק פעם בשבוע לעזור לאחר- למחזר אפילו. "אני רוצה לעורר לאנשים את המחשבה שהם יכולים לעשות. והרבה כן עושים, אנחנו פשוט לא שומעים עליהם. לילדים אני אומרת- קמת בבוקר ואמרת בוקר טוב לאמא, כבר עשית משהו יפה לעולם, וזאת התחלה לעולם טוב יותר מבחינתי".
פ
אור חיון -
בן קיבוץ רמת רחל, כיום מתגורר בתל אביב. תואר ראשון בקולנוע, תקשורת וחינוך במכללת סמינר הקיבוצים. מורה ומדריך טיולים בגימנסיה העברית בירושלים. יוצא יחידה קרבית ומשרת מילואים פעיל.
אודות הכותבים:
אתר ההנצחה לזכרו של תם פרקש ז"ל: http://www.thomfarkas.com
"הפואנטה הייתה לתת מעצמך. אני מנסה להגיד שיש תקווה- אם אני יכולה להרים את עצמי עם מה שקרה לי ולפעול למען החברה- אין סיבה שכל אחד לא יעשה משהו קטן עבורה. לא רציתי שיגידו שהקמתי אתר הנצחה. ובאמת זה לא אתר הנצחה. תם משמש כסמל עבור המדינה. יש הרבה כתבות עליו, המון אנשים מכירים אותו ונכנסים לאתר שלו. ברגע שאתה מחבר את הסיפור האישי של תם, אנשים לוקחים את זה אחרת ואולי יצליחו להבין את המשמעות של נתינה ותרומה כפי שתום נתן עבור המדינה. היו לו עשרות טקסים עם השיר מיליון כוכבים שאחותו עמית פרקש שרה לו".
"מיליון כוכבים"-
על עתידו של הבוסתן אומרת ענת שישאר כמו שהוא, מבחינתה לעד. "מה שיהיה- יהיה. אני מסתכלת על היום ובונה על המחר, אבל אני לא חיה על פיו". "אנחנו לא נחים, תמיד מחפשים איך להשתדרג, כמו למשל השנה-זוהי שנת ההתנדבות. לא מזמנו הקמנו שבילי גישה לנכים בבוסתן. בנוסף מפעילים נוער בסיכון שקוראים להם נוער בסיכוי, שיהיה גם להם סיכוי לקבל ערכים, להשתלב בצבא ובחברה, למרות שהם מגיעים מבתים הרוסים".
מבחינה כלכלית מספרת לנו ענת שבקרוב הם מתכננים לקיים סדנאות בישול שהיא עצמה תעביר, כניסה תעלה כסף ומהתרומות הם יוכלו להמשיך ולפתח את הבוסתן. בנוסף יתקיים בקרוב אירוע התרמה בליווי זמרים כמו דיוויד ברוזה, סיוון תלמור, קובי אפללו ועוד, שכולם יגיעו בהתנדבות. כניסה תעלה בין 130-150, ומי שירצה יוכל לשים יותר. הכול יהיה בתור תרומה לבוסתן.
"ממשיכים את חייו ואת חיינו"
אירוע ההתרמה שנקיים בקרוב במקום המקסים הזה בשילוב מסיבה גדולה, מרגיש לנו כרעיון מדהים בהתאם לכך שתם היה מאוד מוסקלי ומחובר לגיטרה שלו. זה מה שהוא היה רוצה. הכספים שנאסוף יהיו עבור הבוסתן, למען שימורו והבאת ילדים בסיכון לבוסתן. יש בעיה תקציבית עם הבאת בתי ספר שאין להם תקציב להגיע לפה, ואנו רוצים לעזור להם שיוכלו להגיע וללמוד, ולשתול שתילים אורגניים וכמובן להבין את החשיבות של שמירה על המדינה מבחינה אקולוגית ועל התרומה של זה לחיים שלנו ולבריאות. האנשים שעובדים איתנו פה הם כולם בהתנדבות. הכניסה אליו גם היא חופשית.
מאת: יעל ברוך
ענת פרקש (63), אימו של תם פרקש ז"ל טייס מסוקי קרב שנהרג ב-24/07/06 במלחמת לבנון, כאשר התרסק עם מסוקו, מספרת על תם הילד, הנער, הטייס הקרבי. אשר אהב את הארץ, את הטבע ואת האדם- ועל הבוסתן האקולוגי שהקימה יחד עם משפחתה לזכרו ולמען המשכת מורשתו
חגיגת החיים של תם
לא סתם
חזרה למפה
הר יהורם
דף הבית
אימייל
גוגל פלוס
טוויטר
פייסבוק
אדיפיסינג
גשתי את ענת בתחנת הרכבת בבנימינה ומשם נסענו לבוסתן האקולוגי שהיא ומשפחתה הקימו לפני שש שנים לזכר בנה תם שהיה בן 23 במותו. הבוסתן נמצא בפתחה של חוות מקורה, העוסקת בחקלאות אורגנית, זה למעלה מעשרים שנה. חוות מקורה שוכנת בדרום-מערב הכרמל, באזור "הכרמל הנמוך". החווה ממוקמת בתוך לוע הר געש תת ימי קדום, ודרכה זורם נחל מהר"ל.
רעיון הבוסתן כמקום צומח ומתרחב, מסמל את ההמשכיות לתם ולחיילים האחרים שנפלו על משמרתם בהגנה על מדינת ישראל וציוו לנו את המשכיות החיים. מרבית האנשים שנראו במקום הם גנים ובתי ספר שבאו לסיור לימודי ואקולוגי ולצידם קבוצות של סטודנטים שגם הם באו לשמוע על תם ולהכיר את המקום הפסטורלי המרהיב שהוקם בעקבותיו. בנוסף לכך, מגיעים אל המקום משפחות רבות של מטיילים שנחשפו אל האתר דרך האינטרנט וכחלק מטיול משפחתי החליטו להגיע ולבקר החווה.
ענת מספרת כי מבחינתה תם אינו מת, אלא הוא ממשיך לחיות בדרך אחרת- אולי לא באופן פיזי, אך איתם בלב ובנפש, ועל כן הם החליטו להקדיש יום לזכרו בכל שנה ביום ההולדת שלו, בהרמת כוסית ובמסיבה גדולה. ענת ומשפחתה החליטה שיש שתי אפשרויות להתמודד עם המוות- להתאבל, לשקוע בשכול ובאובדן, או להמשיך את דרכו של תם כתרומה למדינת ישראל ולהקניית ערכים ודרך ארץ. ענת אומרת כי כך תם היה רוצה שהמשפחה תפעל לאחר מותו. על כן הגיע הרעיון להקים בוסתן אקולוגי בשטח תיירותי שמשמש כבית בד וגידול אורגני של צמחים וירקות, בתור אתר מבקרים פסטורלי וייחודי שבו עובר גם "שביל-ישראל" ומגיעים אליו מטיילים רבים.
השטח ניתן למשפחה כתרומה מבעל בית הבד גיא רילוב שחשב זמן רב מה כדאי לו לעשות בשטח האקולוגי הרב שיש ברשותו, והציע למשפחה להקים אצלו את הבוסתן כאתר הנצחה של בנם, אליו יוכלו המבקרים להגיע, לשמוע את הסיפור על תם, ללמוד כיצד ניתן לגדל אוכל אורגני, להתרשם ממקום פסטורלי ומרגיע, ובעיקר לקבל את הערכים והחינוך שתום דגל בהם- לתרום ולדאוג למדינה שלנו, כמו שהוא תרם את חייו עבורה במותו.
תם פרקש בנם של ענת ודורון ואח לשתי בנות-עמית ואורי, נהרג ב 24 ביולי במלחמת לבנון השנייה כטייס מסוקי קרב. ענת מספרת כי תם, "כמו כל טייסי הקרב בצבא, עבד נורא קשה והיה כל המלחמה בטיסות. גם כשקיבל אישור לצאת לחופשה הוא החליט להישאר". ביום שני 24/07/06 בשעה 11:50 תם ומפקד הטייסת צבי לוגסי חזרו ממשימה מלבנון, המסוק שבו טסו התפרק באוויר, נפלה לו כנף שנשרפה כנראה מתקלה חמורה, הפילה אותם ארצה והרגה אותם במקום. בן 23 ושבועיים במותו.
"את האמת, גיליתי את זה מהאינטרנט", מספרת ענת. "מישהי התקשרה ואמרה שמסוק נפל. היה לי את המספר של הטייסת והתקשרתי. התחילו להעביר אותי ממקום למקום ולא ממש ענו ואז הבנתי שזה תם. הם לא יכלו לספר לי כי צריך לבוא קצין העיר לפי הנוהל ואסור להם לספר בטלפון לפני זה. חיכינו בבית המון שעות, עד שהם הגיעו וסיפרו. זאת בעיה שיש עד היום בצבא. הוא לא התאים את עצמו לעידן האינטרנט".
על תם כאדם מספרת ענת שהוא היה טוב לב ומקסים. אפילו בזמן ששירת בצבא, הוא התנדב בעמותה לנכים בכיסא גלגלים. בנוסף מספרת על בנה ש"הוא נורא אהב מוסיקה והיה מחובר לגיטרה שלו. הוא וחבריו היו עורכים ערבי שירה רבים. זה גם מה שאנו עושים בחיים- כל מה שקשור לתום זה מסמל את מי הוא היה. אוכל טוב, בילוי עם חברים. בחור תל אביבי שובב כזה. גם כשהיה ילד היה שטותניק, אבל עם טעם. נורא חכם. אהב את הבית והמשפחה נורא. לא היה מפספס שום סופ"ש לחזור הביתה".
"בוסתן תם"
"לפני שש שנים שתלנו את הבוסתן האקולוגי" מספרת ענת. הבוסתן הינו מרכז לימודי חוויתי להקניית ידע וערכים לשימור הסביבה ולדו-קיום בין אדם לטבע. המקום הקסום הוקם כמטרה להמשך דרכו של תם. "עצם היותו עובר בדרכו של שביל ישראל, מטיילים רבים מגיעים אליו בדרכם. החיבור לשביל הוא מקרי בהחלט, בעלי החווה הם חברים טובים שלנו ואחרי שתם נהרג הם שתלו מטע זיתים וחשבו מה לעשות בו . ואז הם הציעו לנו שזה יהיה תחת השם של תם, מספרת ענת. אני לא רציתי אנדרטה ולא הנצחה.. וגם לא קבר אפילו. זה לא תם בשבילי. אז אחרי שבחרתי להפסיק את העבודה שלי בתור מנהלת אזורית בחברות כמו "יס" או "סלקום" ולהשקיע יותר בעשייה חברתית, החלטתי שזהו המהלך הנכון והכל הסתדר כמו שצריך. תמיד התחברתי לעשייה חברתית ורציתי ליזום פרוייקטים משלי והמוות של תם דחף אותי להתחיל ובאמת לעשות את זה. אני ומשפחתי גם אימצנו לפני שנים רבות שלושה ילדים מנעל"ה (נוער עולה לפני ההורים), מחבר העמים שהגיעו לארץ ללא הורים ונתנו להם בית. הם היו בפנימיות, וכל סוף שבוע ובחגים הם היו אצלנו. הפכנו למשפחה שלהם בישראל. תם, עמית ואורי קיבלו אותם בשמחה ובאהבה והיו ממש לאחים עבורם".
"את המשך פיתוח הבוסתן קיבלנו דרך תרומות והתנדבות בעיקר מתורמים קנדיים- תם נולד בקנדה ושורשיו גם משם".
